היום החלטתי לזנוח את בן שמן או את אזור נס ציונה לטובת יער חרובית, ואני שמח שעשיתי זאת מכמה סיבות :

אבל מה שכן , היה חם היום בצורה נוראית ובגלל זה נתתי איזה חיתוך קטן דרך הכביש באמצע וחזרתי לשביל.

ולהלן המסלול והסרטון:

בתקופת זמן אחרת היו לי המון מקומות לברוח אליהם ולהירגע. אם זה היה בקפה הילל או שאולי בדיזי, אפילו הייתי יושב מדי פעם ב"אר-קפה". היתרון המובהק במקומות האלו שהם פשוט מנתקים אותך, גורמים לך לחשוב קצת שונה.

כשאתה נמצא בבית אתה עדיין קבור בתוך מסגרת, מסגרת ביתית אמנם אך מסגרת. לי לא יוצא שם שום פרץ של יצירתיות. פרצי היצירתיות הכי טובים שלי תמיד קורים כשאני יוצא מהמסגרת אם זו הביתית או של העבודה. לא הייתי מסוגל לעבוד בבית גם זה היה המקום היחיד שהיה מותר לי לשהות בו.

אבל יש כאלו שלא מצליחים, אני יושב עכשיו בקפה הילל ומולי יושבת בחורה שעובדת על הלפ-טופ שלה, אני באתי כדי לעבוד פה על הסרט והאתר של "המסע שלי", מסביבנו יש המון רעש שהוא די צפוי בשבת אחרי צהריים ברח' רוטשילד בתל -אביב. אני אישית מרוצה מהרעש הזה שיש סביבי כי הוא עוזר לי להתנתק, אבל הבחורה שמולי מתעצבנת על כל בכי קטן של תינוק או על כל דיבור של שתי נערות ששותות קפה שולחן לידנו. היא רוטנת ונושפת לתוקעת מבטי שנאה ב"מרעישים". רציתי להציע לה אוזניות שתחבר למחשב שלה ותפעיל קצת מוזיקה, אבל בטח גם זה היה מעצבן אותה. רעשי מכונת הקפה ושיחות עובדי המקום ממש מקוממות אותה ושוב היא נושפת ונושפת פעם דרך האף ופעם דרך השיניים.

לי זה נראה מעניין, שדווקא אני שבכל מקום אחר חוטף עצבים על כל רעש סביבתי שקורה, אם זה רעש של מישהו אוכל ( זה יכול להרוג אותי) או כשמישהו עושה "ממצצ.." כשהוא לוקח שלוק מהשתייה שלו, דווקא אני לא מתעצבן מכל הרעש שקורה פה. להפך , אני מאד נהנה.

מעניין מה תהיה התגובה שלה כשיצטרף אלי פה מישהו ונתחיל לדבר על הא ודא.

שתתמודד.

עדכון ….
היא אכן עשתה ים קולות של נשיפה ומבטי שנאה כשהצטרף חבר והתחלנו לדבר.

כל בוקר כמעט אני צריך להתמודד עם השלט המעצבן הזה שנמצא בפנייה שמאלה למקום העבודה שלי. השלט המטופש הזה לא מאפשר לראות מה מגיע מהנתיב הנגדי. צריך לצאת למלחמה נגד כל הדברים המטופשים האלו שיש בכביש. וכמובן נגד הנהגים הטיפשים בכביש. למשל , אתמול נסעתי לתומי לכיוון צומת ביל״ו והרמזור הפך לאדום, כמובן שמיהרתי לעצור אך במראה אני רואה רכב שמתקרב אלי במהירות ומנסה לבלום וכשהוא רואה שהוא לא מצליח אז הוא סטה שמאלה ונעצר במקביל אלי. מיותר כנראה לציין מה היה קורה לי אם לא היה סוטה שמאלה. שאלתי אותו למה הוא לא שמר מרחק ממני. התשובה שלו הייתה : ״ לא ציפיתי שתעצור״, התנצלתי שעצרתי באור אדום ואמרתי לו שהוא צודק שבאמת זה מוזר לצפות בישראל שהרכב לפניך לא ״יחתוך״ את האדום.

התמונה הזאת פשוט מראה בצורה חדה את התרבות אצלנו בארץ. המכונית הזו עצרה בתחילת הכניסה לחניון, אני בטוח שהנהג הסתכל ומשהו היה לו מוזר שם , אבל הוא המשיך בכל זאת.
ולמה הוא המשיך כי הוא רגיל שאם אף אחד לא רואה אז זה בטח בסדר ובטח ובטח אם זה בחניון.
אני מקווה שהנהג לא מתנהג ככה על הכביש

היום זה היום האחרון שבו אני יכול להגיד שאני בן 20 ומשהו…( עד עכשיו זה היה 29)…..

הייתי בהופעה של רמי ורד, והוא טוען שבגיל 30 כל הגברים מתים ל-10 שנים. ב-10 שנים האלו הם מקימים משפחה בונים קריירה, קונים בית….עד גיל 40 . בגיל 40 הגבר מתעורר מחדש, מגדל קוקו , קונה ג'יפ וקורא לעצמו שייקה.

אז אני לא מת בגיל 30 , משפחה עוד לא הקמתי ולא נראה לי שאני אקנה בית בזמן הקרוב.

ממחר פשוט אני אגיד שאני בן 30 ותו לא. כי זה מה שבעצם אני.

אז תודה ל-30 הראשונות של חיי, הייתן ממש נהדרות. שיהיו לנו לפחות עוד 30 כאלו.

לאחרונה, לאחר שקיבלתי רכב, גיליתי תרבות שלמה של דיבור בעזרת ציפצופים. כל עוד נסעתי על הטוסטוס לא בדיוק הפריע לי מה הרכבים מסביב אומרים, "ציפצפתי עליהם". אני אתחיל מדוגמא קטנה, כמדי בוקר אני יוצא לכיוון העבודה עם הרכב וכמו בכל טיפוסי באיזור גוש דן, אורכם הכולל של כל הרכבים שחונים ברחוב ארוכה יותר מאשר האורך הפיזי האמיתי של הרחוב. הסיטואציה הזו גורמת כמובן לזה שרכב אחד או שניים יבלטו לתוך הצמתים ( יש כאלו שרואים זאת כלגיטימי לחסום רחוב באמצע הלילה). אז בכל הסיטואציה הזו באתי לפנות ימינה בצומת כמו המדוברת לעיל וכיוון שהצומת הוסתרה לי לא ראיתי רכב שמגיע עד לרגע שהוא הגיע. נראה כי אני אמשיך מכאן לסיפור של תאונה, אך לא כל הדבר, לא תאונה ולא נעליים. הרכב שהגיח מבחינתי בפתאומיות הספיק לעצור וגם אני עם רכבי הספקתי לעצור. כמובן שלכל עם ישראל מוכרת תנועת היד של מעין חצי שלום חצי הצדעה עם כיווץ קל של הפנים שבעצם נועדו להגיד :"סליחה, צודק לא שמתי לב". הנטייה שלי כאדם שאם מישהו לא עושה משהו במכוון אז מסמנים לו בחזרה שקיבלתי את ההתנצלות. אך לא כך היה הדבר במקרה הזה……

במקרה הזה אותה נהגת ברכב פשוט החליטה לצפצף ולרדוף אחרי לאורך שלושה רחובות ולצפצף….ולצפצף , וכבר הזכרתי שבו הייתה שעת בוקר. ולי יש רק שאלה אחת….למה לצפצף כל כך הרבה?

תמיד אומרים בבדיחות שהאור הכתום ברמזור פירושו "צפצף!", ואת זה אני עוד מוכן לקבל איך שהוא. צפצוף שלמטרת הצקה או כדי להראות שאתה לא בסדר ושכל השכונה תדע על זה הוא מיותר לחלוטין.

עוד מקרה מעצבן שניתקלתי בו שלא דוקא היה בבוקר אלא בלילה, נסעתי על הטוסטוס יחד עם מירי לכיוון הצ'ירס ( אלא מה?). בפנייה שמאלה מארלוזורוב לדיזינגוף קיבלתי במתנה סידרת ציפצופים כי לא התחלתי ליסוע איך שהאור האדום התחלף לכתום, שזה ממש לא בסדר מצידי. מירי נקטה בצעד מאד חביב ולא אגריסיבי והסתובבה אחורה ואמרה לאותו נהג :" אל תצפצף", מאותו רגע ועד לפינת בן גוריון- דיזינגוף נרדפנו ע"י הנהג הזה. לאורך כל הדרך הזו הוא חתך אותנו, ציפצף לנו צעק עלינו בלם לפנינו וכל זה בעצבים כי מירי ביקשה ממנו לא לצפצף. מה לעזאזל קורה על הכבישים שלנו…???

יש לי עוד עשרות דוגמאות וחבל שכך, אם כל אחד היה פשוט נושם נשימה קטנה לפני הצפצוף, הכל היה הרבה יותר נחמד. כי אולי, ואולי אני קצת אופטימי, אולי נוכל לשמוע במקום ציפצופי בוקר, ציוצי בוקר.

אתמול אחרי כמה חודשים של הפסקה עשיתי גיחה כדי להחליק עם קבוצת שישי בשקיעה. הייתי מוכן למכת כאבים מטורפת ולשבירה אחרי החצי שעה הראשונה. אבל לא כך היה הדבר הפתעתי את עצמי …..

את הציוד הכנתי כשעתיים קודם, ואל הספורטק יצאתי כשעה לפני ההחלקה עשיתי חימום קצר הרחבת ההחלקה וחיכיתי שכל חברי הקבוצה יגיעו. את האמת התאכזבתי קצת כי בפעם האחרונה שהייתי בשישי בשקיעה היו הרבה יותר אנשים ,אבל מצד שני זה היה יותר אינטימי ונחמד, למרות שלא הכרתי שם אף אחד מלבד שני אנשים, אבל גם זה היה בסדר

יצאנו למסלול קצר של רק 12 ק"מ, החלקנו לקניון רמת אביב ומשום עלינו לאוניברסיטה ומשם ירדנו את ירידת האוניברסטה עד לצומת של סמינר הקיבוצים , החלקנו דרך רידינג לרחוב הירקון ושם ירדנו לטיילת עד לבניין האופרה . מבניין האופרה החלקנו לכיכר דיזינגוף שם היה לנו רגע של היסטוריה ומשם החלקנו לארומה בנמל ת"א. את האמת היה ניתן לעשות מסלול קצת יותר ארוך, אבל גם זה היה נחמד. מה שהכי ביאס אותי זו העובדה שבארומה לא היה קרח ולא יכולתי לשתות קפה קר, דבר מבאס לכשעצמו.

אז למה אני מספר את כל זה, את האמת אין סיבה מיוחדת…. פשוט רציתי לחלוק את זה שאני מנסה לחזור להחליק קצת ברחבי תל אביב, אבל נראה לי שאני אעשה זאת בצורה קצת עצמאית כי אחת הסיבות שאני רוצה להחליק היא לעשות כושר וכדי לעשות את זה צריך להחליק במשך שעות בקצב גבוה, דבר שמאד קשה לעשות במסגרת קבוצה כגון שישי בשקיעה. זה לא אומר שאני לא אצטרף כי בכל זאת אני נהנה מהחברה וההחלקה הקבוצתית ואפשר ככה לפגוש אנשים חדשים.

אז כל מי שקורא את הפוסט הזה ויש לו רולרבליידס בבית והמון רצון להחליק רק לא מוצא את המסגרת המתאימה, אתם מוזמנים להצטרף לשישי בשקיעה או סתם למצוא חברים שרוצים להחליק, כי את האמת זה ספורט נהדר….

אנחנו עומדים ( אני ושרית) בתור הארוך שהתחיל כמעט מהכניסה לגני התערוכה עד לכניסה של ביתן 10, תור מלא ישראלים על כל מרכיביהם. עומדים בתור ושמחים לכך שסוף סוף יש תערוכה מעניינת בארץ של גאדג'טים, איך שהגענו לקופה ושלפנו את קופון ההנחה ( נראה לכם שנשלם מחיר מלא) התמלאנו תקווה שלא נתאכזב.

אז מי שהיה בכל חנות מוצרי חשמל בשנה האחרונה, לא יהיה מופתע מהמראה של התערוכה. התערוכה נראתה כתצוגה מרהיבה של מסכי פלסמה ו-LCD. עכשיו יכול להיות שאני לא כל כך סגור על המושג גאדג'ט אבל לפי מה שאני יודע זה לא מסכי טלויזיה בגדלים של עד מאה ומשהו אינץ'. ציפיתי לראות שם מכשירי טלפון חדשים, מחשבי כף יד יחודיים, נגני MP3 מדהימים וכל מיני אביזרים שמתחברים ל… ועושים כל מיני לדברים אחרים. אבל מה שהיה בעצם , מלבד כמה דוכנים בודדים, זו פשוט תערוכת מוצרי חשמל. כמו שיש ביריד של אנשי קבע לקראת החגים רק עם מוצרים יקרים יותר, הרבה יותר. כאחד חובב גאדג'טים, לא הצלחתי למצוא שם משהו אחד מעניין חוץ מזה שמכרו שם את סימולטור הטיסה של מיקרוסופט הרבה יותר בזול.

עם כל הכבוד לחברת ביג-בוקס על ארגון האירוע , אם אני ארצה לראות את המוצרים שהם מוכרים בחנות שלהם , אני אבוא לראות בחינם ( שילמנו 15 ש"ח) בחנות שלהם מול קניון איילון.

ההמתנה הארוכה בתור, וההסתובבות בתערוכה בלי משהו אחד שמעניין להסתכל עליו הייתה מאד מאכזבת אל מול הציפיות.

אז מי שרוצה לקנות טלויזיה חדשה, מערכת קולנוע ביתית, כבלים למערכת, אוזניות, להדחס עם קהל של חובבי פלזמות או כל דבר אחר שלא באמת קשור לגאדג'טים אלא לבידור ביתי….יותר ממוזמן לגשת לראות התערוכה היום. כל מי שלא נכלל בקבוצה הנ"ל….כנסו ל-ThinkGeek