אחת מהסיבות שעברתי מאייפוד טאצ׳ לאייפון היא רכיב ה – ג׳י פי אס של המכשיר. אני לא חושב שצריך להרחיב יותר מדי על החומרה עצמה . אפליקציית הניווט הראשונה שרציתי להציג פה היא motionX GPS והיא משמשת אותי גם באופני הכביש שלי וגם באופני השטח שלי.

יש כמה וכמה תוכנות ניווט לאייפון, אך לאחר שניסיתי כמה , החלטתי להשתמש בתוכנה הזו. היא נותנת כמה פיטצ'רים שלא מצאתי בתוכנות אחרות :

• הפעלת האייפוד מהתוכנה עצמה.
• הורדת מפות טופוגרפיות מאתר החברה.
• שיתוף המסלול עם חברים קבועים במייל שגם נותן את כל פרטי הרכיבה וגם מקשר למפות של גוגל עם שרטוט של המסלול.לדוגמא מרכיבה קצרה שעשיתי….לחץ כאן
• שמירת נקודות ניווט
• ועוד כמה דברים.

לתוכנה יש כמה מסכים ואני אמנה רק כמה מהם :

הראשון זה המסך הראשי שממנו מתחילים את תיעוד הרכיבה וגם שם יש את הנתונים הבסיסים של הרכיבה , כמו מהירות, גובה,זמן רכיבה ומרחק.

עם החיצים האדומים למטה ניתן לעבור בין המסך השונים, שנעבור עליהם פה בקצרה:

מסך המצפן….לא נראה שצריך להסביר למה הוא נועד

מסך המפה…. יש שני מסכים של מפות, האחת היא מפת דרכים שכמובן לא בדיוק נתמכת במדינתנו הקטנה והשני זו מפה טופוגרפית שכל הדרכים וגם קווי גובה מופיעים ויש שמות למקומות אבל באנגלית. אני אישית מצאתי את זה די מספק כי בכל זאת אפשר לראות את המסלול אחרי זה במפות גוגל. בכפתורים השונים שעל המפה עצמה אפשר לשנות את הקירוב במפה ויש כמה פונקציות אפשר לשחק איתן כולל קביעת נקודות ציון לניווט.

מסך הלוג בוק , מאפשר לנו גם להוריד מפות וגם לקבוע מסלולים או לראות מסלולים קודמים ועוד כמה וכמה דברים שעוד לא נכנסתי לעומקם.

והמסך ההכי חשוב כמעט אסור לשכוח, שליטה מלאה באייפוד של המכשיר.

התוכנה הזו מאד נוחה ונותנת הרבה אפשרויות, אני למשל הורדתי את המפה ( ללא עלות נוספת) של כל אזור מרכז ברזולוציה גבוהה, זה ממש כלי שאפשר לנווט איתו.

את האייפון אני מחבר לאופניים שלי בעזרת מתקן של HR שקניתי שיש לו גם אבטחה של המכשיר בעזרת גומיה בזמן שהוא יושב בתושבת.(חשוב לשים לב שכל חלק בערכת התושבת מתומחר בנפרד)

את התושבת עצמה הייתי צריך לחבר בעזרת תוסף קטן לכידון שקניתי בחנות של SCOOT ברח' החשמונאים כי התושבת עצמה לא מתאימה לכידון אובר-סייז.

וככה זה נראה:

מחיר התוכנה ב-APPstore הוא : 2.99 $ …לא נורא לעומת מה שמקבלים.

"רוצה לבוא לפסטיבל יין במצודת עין חמד (איזור י-ם…), יציאה מת"א עוד שעה?"

זה ה-SMS שקיבלתי ממירי בזמן שעשיתי קניות ב-AMPM ( איך בניתי על הסטייק שקניתי באותו רגע). אז כמובן שאי אפשר לוותר על פסטיבל יין למרות שזה נשמע כאירוע למבוגרים. אבל אין מה לעשות אנחנו כבר מבוגרים….

אספתי את מירי, לירי ולירן ויצאנו לדרכנו לכיוון עין חמד. כשהגענו לחניה ראינו כמות עצומה של מכוניות בחנייה והיינו בטוחים שמפוצץ באנשים, ואכן כך היה, אבל לא בפסטיבל היין פשוט הייתה שם גם חתונהבגן אירועים הצמוד. ההפתעה הנחמדה הייתה לגלות שהפסטיבל כולל גם הופעה של דיוויד ברוזה. שילמנו 60 ש"ח בכניסה ונכנסנו שמחים וטובי לב. בכניסה לפסטיבל עצמו שמחנו לגלות שכול אחד מקבל כוס יין גדולה ויפה ( אני קיבלתי בסוף שתי כוסות) . התחלנו להסתובב בין הדוכנים ולשתות יין. עד מהרה נוכחנו לגלות שמאחורי כל יקב יש סיפור של אנשים , כי אלו היו יקבים קטנים באיזור הרי יהודה.  בכל דוכן דאגו שנטעם מכל היינות ושנשמע כמה שיותר סיפורים, גם להסתובב עם מירי, לי ולירן זה נחמד כי יחד אנחנו חבורה חיובית שנחמד לאנשים לדבר איתנו. קצת התאכזבנו מהגבינות אבל גם לא ציפינו ליותר מדי את האמת.

ההופעה של דיוויד ברוזה הייתה רגילה, אין לי מה להוסיף על זה, נקודה.

באיזו שהוא שלב מירי ולירי התחילו לגלות סימני שמחה וצחוק ומירי ניסתה בכל כוחה להפיל את אחד הגשרים בפארק בעזרת קפיצות ולירי התחילה לעשות ביצועים משלה לשיר "אבני בי" שנוגן בחתונה כשהיינו בדרך החוצה.

איך אפשר לסיים ערב ( יותר נכון לילה ) באיזור הזה בלי לפרק חומוס באבו גוש, כמובן שלא הלכנו ללבנונית, ולא לאבו שוקרי ולא בגלל שלא רצינו אלא פשוט הם היו סגורים. אז הלכנו למסעדה אחרת ליד ואכלנו אחלה חומוס באמצע הלילה. ועם שתי בנות שיכורות זו בהחלט חוויה מרעננת.

long story short  , זה לא רע להזדקן… ככה אפשר ללכת לפסטיבל יין מעניין.

הפעם זה לא משהו מיוחד , אלא רק תמונה ממש מעולה שחברה טובה שלי, קרן צילמה…..תהנו

 גוגל פיתחו צ'אט תלת מימדי, את האמת חשבתי שזה עוד אחד מהניסיונות הלא מוצלחים של הפיכת הצ'אטים לויזואלים. אך לא כך הדבר דבר נראה מבטיח מאד. כל אחד יכול לפתוח לעצמו חדר או להצטרף לחדר אחר לעצב לעצמו דמות וכל הזמן גם לשנות אותה. זה תומך בעיברית שזה לא רע בפני עצמו, בקיצור גוגל כרגיל יוצרים דברים טובים, נראה איך זה יתפוס…

ההרשמה היא פשוטה אם יש לכם חשבון גוגל זה רק מצריך הורדה של תוכנה אתר lively

ביומיים האחרונים השתתפתי בכנס של אגודת מו"ח שבו הועברו הרצאות בנושא של טכנולוגיות בחינוך, הכנס התחיל עם הרצאה של דוקטור ישע סיון ממכללת שנקר בנושא עולמות וירטואלים באינטרנט ואפשרויות המינוף שלהם בתחום החינוך. הפוטנציאל של עולמות וירטואלים כדוגמת הוא גדול מאד, כבר יש לי כמה רעיונות בראש…..

ההרצאה השניה שבה הייתי הייתה של מט"ח על אפליקציה webית חדשה שרצה עכשיו בניסוי ובפיתוח - "כותר". בעצם סרקו ועדיין סורקים ספרי עיון בנושאים רבים ומגוונים ומאפשרים למשתמש לבצע חיפושים לקבוע לעצמו tags וסימניות וכמובן לכתוב הערות בכל נקודה ועל כל נקודה בספר. הדבר היפה הוא שניתן לשתף זאת עם משתמשים אחרים. השאלה כמה זה יעלה כאשר זה יעלה כסף, והאם חיבור לרשתות או לפלטפורמות חיצוניות יתאפשר בעתיד, כמו למשל שאם עשיתי סיכום טוב בהיסטוריה , אני אוכל לקשר את זה ל-friendfeed וכל חברי יוכלו לדעת על כך ??? אכן מעלה עניין למחשבה.

לקראת הצהריים פרשתי בכדי להשתתף בכנס של חברת אריג'נט ( אמרו שזה חינם לסטודנטים אז למה לא בעצם?) , מי שלא מכיר זו החברה שמייבאת לארץ את מוצרי Wacom. הייתי כולי ציפייה לקראת הכנס, אך כגודל הציפיות ככה גודל האכזבות. התחלתי בהרצאה הראשונה שעסקה בסביבת עבודה בריאה, אך כמו שרשום תמיד בפרסומות "המציג אינו רופא" כך גם היה בהרצאה הזו, זו הייתה הרצאה לא מקצועית והרבה פרצופים מאוכזבים היו ביציאה מההרצאה. ההרצאה השנייה שהלכתי אליה בכנס, שבשבילה בעצם הגעתי, הייתה ההרצאה על פלאש ע"י אחד האנימטורים של "ואלס עם באשיר". האולם היה כמעט מלא לגמרי קהל רב בא לשמוע וללמוד על איך עושים סרט שלם בפלאש. כאחד שהעביר הרצאה או שתיים לפחות בחייו, הדבר הראשון שאתה עושה לפני שאתה יוצא מהבית זה לוודא שלא משנה מה אתה מעביר את ההרצאה עם כל מכשול שיש לך. במקרה הזה זה לא נעשה, ה-40 דקות הראשונות של ההרצאה בוזבזו על תצוגה מרהיבה של התקנת פלאש שנכשלה שוב ושוב ושוב, וזה בגלל שאף אחד לא חשב להתקין פלאש לפני כן על המחשב. 40 דקות של ניסיונות כושלים ואחרי שכבר ויתר המרצה על הפלאש, אז הסתבר לנו שגם המחשב לא מחובר לרמקולים של האולם אז גם את הקטעים של הסרטים בקושי שמענו….אבל מה שהוא כן הצליח להעביר היה מעניין….. ואני אעצור כאן לגבי זה.

היום השני של כנס מו"ח היה מאד מוצלח מבחינתי ( זה קצת מוזר שכנס של אנשי חינוך היה יותר מוצלח משל חברה שמוכרת אביזרים מגניבים למחשב ). היום התרכז בעיקר סביב סדנאות אני בחרתי ללכת לסדנת ה-Moodle בעיקר בשל הרצון שלי לשפר את המערכת המלווה הוראה אצלי בלימודים, או יותר נכון לגרום למחלקה שלי לא להשתמש יותר ב-HighLearn. כבר יש לי גירסת ניסוי של המודל מותקנת אצלי. לפני הסדנה היו שתי הרצאות נחמדות , אחת של שרון גרינברג על עולמות ה-web 2.0 שעומדים היום לרשות הציבור ושניתן לנצל אותן בחינוך, והשנייה הייתה הצגה של הרשת החברתית של אנשי החינוך ה- EduReshet . כמובן שכבר נרשמתי תוך כדי ההרצאה וכבר פתחתי קבוצה בנושא Moodle. נראה מה יצא מכל העניין.

כל תקופת מבחנים אני מגלה מחדש שלא ניתן לשבת וללמוד בבית. לא שזה לא ניתן באופן כללי, אלא שפשוט אני לא יכול. אז פשוט עליתי על רעיון מעולה. אני יושב  בבתי קפה ולומד. יש לעניין הזה שני צדדים. צד אחד הוא שבאמת יש לי שקט ואין לי שום דבר שיכול לנתק אותי מהלימודים באותו רגע, דברים כמו לעשות כביסה, לראות סרט, לעשות כלים או סתם לשכב במיטה לא בדיוק נמאים באיזור בית הקפה. עוד עניין זה שבדרך כלל יש בבית קפה מוזיקה מרגיעה כזו, איזה סוג של ג'אז, בלוז או מוסיקה פשוט נעימה אבל נעימה רק כשהיא נכפית עליך כי בבית אין סיכוי שתשים אותה כי זה ישמע לך משעמם.

אני יושב בדרך כלל בקפה הלל ברחוב רוטשילד, שמה שהכי גורם לי להרגיש נוח לשבת בו זה שנראה כי המקום מבין שיש אנשים שאוהבים לבוא וללמוד או לעבוד בבתי קפה. יש בצד של בית הקפה שולחן עגול גדול שמתאים ל-6 או 7 אנשים, בשולחן יש מקום לעמדות עבודה, לכל אחד יש מנורה קטנה ( לא הכי מאירה בעולם אבל בהחלט זה נחמד) יש שקעי חשמל בבסיס השולחן וכיסאות ממש נוחים ( יותר נוחים משאר בתי הקפה). במרכז השולחן יש מגש מסתובב עם עיתונים וסוכר. כל השולחן הזה גם מרוחק במעט משאר יושבי בית הקפה כך שזה מרגיש לך ממש שקט ונעים גם אם יש רעש מסביב.

אני לא היחיד שאוהב את השולחן הזה ולאורך השנה האחרונה , בה אני פוקד את המקום מדי תקופת מבחנים או בתקופה שצריך להגיש עבודות, אני פוגש את אותם האנשים. כל בוקר אני רואה את אותן הדמויות כאילו יש לנו פגישה קבועה שאף אחד לא מדבר עליה. אף אחד כמעט לא מדבר אחד עם השני מלבד אולי " אתה יכול להכניס לשקע את המטען של המחשב שלי בבקשה?". אך עדיין זה מרגיש כאילו יש משהו משותף לכולנו. כל אחד מאיתנו רוצה את השקט הקטן שלו כדי שיוכל לעבוד בשקט בבית הקפה "שלנו". יש פה כאלו שכל כך פז"מניקים במקום שהמלצרים כבר יודעים מה הם רוצים להזמין ואיך הם אוהבים את המנה שלהם, יש להם מנות שלא מופיעות בתפריט תמיד.

אבל זה לא ככה רק בקפה הלל, נראה לי שלכל בית קפה יש את האנשים הקבועים שאוהבים לבוא ולעבוד או ללמוד בו. אמח עד היום בחנתי כמה בתי קפה כאלו : דיזי - בית קפה שהוא גם מכבסה וספריית וידאו, מאד שימושי למי שרוצ הלנצל את הזמן של הלמידה גם לעשות כביסה, מה גם שזה מקום ממש נחמד במיוחד אם הצלחת לתפוס את הכורסא. ארקפה – ברחוב רוטשילד גם כן, כיסאות נוחים עמדות חשמל ליד הקיר ואווירה שקטה. קפה קקאו בחולון – את האמת בגלל זה בחולון נראה לי שעדיין אין שם פשוט את האווירה הנכונה כמו שיש בתל אביב , אבל עדיין המקום נחמד מאד ללמידה. ואחרון חביב , ארומה – אבל צריך למצוא סניף שלא הומה אדם. 

החיסרון הכי גדול שיש בלמידה בבתי קפה זה כמובן העלויות , אני לא מחשיב את עלות הדלק או התחבורה הציבורית למקום. לשבת בבית קפה הרבה שעות זה דבר שעולה לא מעט כסף, אבל את האמת כשאתה סטודנט אתה אמור להיות תמיד עייף, בלי כסף ורעב בתקופות מבחנים. אז כנראה שאין ברירה והדרך שלי עוזרת בכל שלושת הסעיפים.