"רוצה לבוא לפסטיבל יין במצודת עין חמד (איזור י-ם…), יציאה מת"א עוד שעה?"

זה ה-SMS שקיבלתי ממירי בזמן שעשיתי קניות ב-AMPM ( איך בניתי על הסטייק שקניתי באותו רגע). אז כמובן שאי אפשר לוותר על פסטיבל יין למרות שזה נשמע כאירוע למבוגרים. אבל אין מה לעשות אנחנו כבר מבוגרים….

אספתי את מירי, לירי ולירן ויצאנו לדרכנו לכיוון עין חמד. כשהגענו לחניה ראינו כמות עצומה של מכוניות בחנייה והיינו בטוחים שמפוצץ באנשים, ואכן כך היה, אבל לא בפסטיבל היין פשוט הייתה שם גם חתונהבגן אירועים הצמוד. ההפתעה הנחמדה הייתה לגלות שהפסטיבל כולל גם הופעה של דיוויד ברוזה. שילמנו 60 ש"ח בכניסה ונכנסנו שמחים וטובי לב. בכניסה לפסטיבל עצמו שמחנו לגלות שכול אחד מקבל כוס יין גדולה ויפה ( אני קיבלתי בסוף שתי כוסות) . התחלנו להסתובב בין הדוכנים ולשתות יין. עד מהרה נוכחנו לגלות שמאחורי כל יקב יש סיפור של אנשים , כי אלו היו יקבים קטנים באיזור הרי יהודה.  בכל דוכן דאגו שנטעם מכל היינות ושנשמע כמה שיותר סיפורים, גם להסתובב עם מירי, לי ולירן זה נחמד כי יחד אנחנו חבורה חיובית שנחמד לאנשים לדבר איתנו. קצת התאכזבנו מהגבינות אבל גם לא ציפינו ליותר מדי את האמת.

ההופעה של דיוויד ברוזה הייתה רגילה, אין לי מה להוסיף על זה, נקודה.

באיזו שהוא שלב מירי ולירי התחילו לגלות סימני שמחה וצחוק ומירי ניסתה בכל כוחה להפיל את אחד הגשרים בפארק בעזרת קפיצות ולירי התחילה לעשות ביצועים משלה לשיר "אבני בי" שנוגן בחתונה כשהיינו בדרך החוצה.

איך אפשר לסיים ערב ( יותר נכון לילה ) באיזור הזה בלי לפרק חומוס באבו גוש, כמובן שלא הלכנו ללבנונית, ולא לאבו שוקרי ולא בגלל שלא רצינו אלא פשוט הם היו סגורים. אז הלכנו למסעדה אחרת ליד ואכלנו אחלה חומוס באמצע הלילה. ועם שתי בנות שיכורות זו בהחלט חוויה מרעננת.

long story short  , זה לא רע להזדקן… ככה אפשר ללכת לפסטיבל יין מעניין.

לאחרונה, לאחר שקיבלתי רכב, גיליתי תרבות שלמה של דיבור בעזרת ציפצופים. כל עוד נסעתי על הטוסטוס לא בדיוק הפריע לי מה הרכבים מסביב אומרים, "ציפצפתי עליהם". אני אתחיל מדוגמא קטנה, כמדי בוקר אני יוצא לכיוון העבודה עם הרכב וכמו בכל טיפוסי באיזור גוש דן, אורכם הכולל של כל הרכבים שחונים ברחוב ארוכה יותר מאשר האורך הפיזי האמיתי של הרחוב. הסיטואציה הזו גורמת כמובן לזה שרכב אחד או שניים יבלטו לתוך הצמתים ( יש כאלו שרואים זאת כלגיטימי לחסום רחוב באמצע הלילה). אז בכל הסיטואציה הזו באתי לפנות ימינה בצומת כמו המדוברת לעיל וכיוון שהצומת הוסתרה לי לא ראיתי רכב שמגיע עד לרגע שהוא הגיע. נראה כי אני אמשיך מכאן לסיפור של תאונה, אך לא כל הדבר, לא תאונה ולא נעליים. הרכב שהגיח מבחינתי בפתאומיות הספיק לעצור וגם אני עם רכבי הספקתי לעצור. כמובן שלכל עם ישראל מוכרת תנועת היד של מעין חצי שלום חצי הצדעה עם כיווץ קל של הפנים שבעצם נועדו להגיד :"סליחה, צודק לא שמתי לב". הנטייה שלי כאדם שאם מישהו לא עושה משהו במכוון אז מסמנים לו בחזרה שקיבלתי את ההתנצלות. אך לא כך היה הדבר במקרה הזה……

במקרה הזה אותה נהגת ברכב פשוט החליטה לצפצף ולרדוף אחרי לאורך שלושה רחובות ולצפצף….ולצפצף , וכבר הזכרתי שבו הייתה שעת בוקר. ולי יש רק שאלה אחת….למה לצפצף כל כך הרבה?

תמיד אומרים בבדיחות שהאור הכתום ברמזור פירושו "צפצף!", ואת זה אני עוד מוכן לקבל איך שהוא. צפצוף שלמטרת הצקה או כדי להראות שאתה לא בסדר ושכל השכונה תדע על זה הוא מיותר לחלוטין.

עוד מקרה מעצבן שניתקלתי בו שלא דוקא היה בבוקר אלא בלילה, נסעתי על הטוסטוס יחד עם מירי לכיוון הצ'ירס ( אלא מה?). בפנייה שמאלה מארלוזורוב לדיזינגוף קיבלתי במתנה סידרת ציפצופים כי לא התחלתי ליסוע איך שהאור האדום התחלף לכתום, שזה ממש לא בסדר מצידי. מירי נקטה בצעד מאד חביב ולא אגריסיבי והסתובבה אחורה ואמרה לאותו נהג :" אל תצפצף", מאותו רגע ועד לפינת בן גוריון- דיזינגוף נרדפנו ע"י הנהג הזה. לאורך כל הדרך הזו הוא חתך אותנו, ציפצף לנו צעק עלינו בלם לפנינו וכל זה בעצבים כי מירי ביקשה ממנו לא לצפצף. מה לעזאזל קורה על הכבישים שלנו…???

יש לי עוד עשרות דוגמאות וחבל שכך, אם כל אחד היה פשוט נושם נשימה קטנה לפני הצפצוף, הכל היה הרבה יותר נחמד. כי אולי, ואולי אני קצת אופטימי, אולי נוכל לשמוע במקום ציפצופי בוקר, ציוצי בוקר.