לאחרונה, לאחר שקיבלתי רכב, גיליתי תרבות שלמה של דיבור בעזרת ציפצופים. כל עוד נסעתי על הטוסטוס לא בדיוק הפריע לי מה הרכבים מסביב אומרים, "ציפצפתי עליהם". אני אתחיל מדוגמא קטנה, כמדי בוקר אני יוצא לכיוון העבודה עם הרכב וכמו בכל טיפוסי באיזור גוש דן, אורכם הכולל של כל הרכבים שחונים ברחוב ארוכה יותר מאשר האורך הפיזי האמיתי של הרחוב. הסיטואציה הזו גורמת כמובן לזה שרכב אחד או שניים יבלטו לתוך הצמתים ( יש כאלו שרואים זאת כלגיטימי לחסום רחוב באמצע הלילה). אז בכל הסיטואציה הזו באתי לפנות ימינה בצומת כמו המדוברת לעיל וכיוון שהצומת הוסתרה לי לא ראיתי רכב שמגיע עד לרגע שהוא הגיע. נראה כי אני אמשיך מכאן לסיפור של תאונה, אך לא כל הדבר, לא תאונה ולא נעליים. הרכב שהגיח מבחינתי בפתאומיות הספיק לעצור וגם אני עם רכבי הספקתי לעצור. כמובן שלכל עם ישראל מוכרת תנועת היד של מעין חצי שלום חצי הצדעה עם כיווץ קל של הפנים שבעצם נועדו להגיד :"סליחה, צודק לא שמתי לב". הנטייה שלי כאדם שאם מישהו לא עושה משהו במכוון אז מסמנים לו בחזרה שקיבלתי את ההתנצלות. אך לא כך היה הדבר במקרה הזה……
במקרה הזה אותה נהגת ברכב פשוט החליטה לצפצף ולרדוף אחרי לאורך שלושה רחובות ולצפצף….ולצפצף , וכבר הזכרתי שבו הייתה שעת בוקר. ולי יש רק שאלה אחת….למה לצפצף כל כך הרבה?
תמיד אומרים בבדיחות שהאור הכתום ברמזור פירושו "צפצף!", ואת זה אני עוד מוכן לקבל איך שהוא. צפצוף שלמטרת הצקה או כדי להראות שאתה לא בסדר ושכל השכונה תדע על זה הוא מיותר לחלוטין.
עוד מקרה מעצבן שניתקלתי בו שלא דוקא היה בבוקר אלא בלילה, נסעתי על הטוסטוס יחד עם מירי לכיוון הצ'ירס ( אלא מה?). בפנייה שמאלה מארלוזורוב לדיזינגוף קיבלתי במתנה סידרת ציפצופים כי לא התחלתי ליסוע איך שהאור האדום התחלף לכתום, שזה ממש לא בסדר מצידי. מירי נקטה בצעד מאד חביב ולא אגריסיבי והסתובבה אחורה ואמרה לאותו נהג :" אל תצפצף", מאותו רגע ועד לפינת בן גוריון- דיזינגוף נרדפנו ע"י הנהג הזה. לאורך כל הדרך הזו הוא חתך אותנו, ציפצף לנו צעק עלינו בלם לפנינו וכל זה בעצבים כי מירי ביקשה ממנו לא לצפצף. מה לעזאזל קורה על הכבישים שלנו…???
יש לי עוד עשרות דוגמאות וחבל שכך, אם כל אחד היה פשוט נושם נשימה קטנה לפני הצפצוף, הכל היה הרבה יותר נחמד. כי אולי, ואולי אני קצת אופטימי, אולי נוכל לשמוע במקום ציפצופי בוקר, ציוצי בוקר.
