אפליקציית ניווט – סוף סוף משהו שאפשר לעשות איתו משהו
אחת מהסיבות שעברתי מאייפוד טאצ׳ לאייפון היא רכיב ה – ג׳י פי אס של המכשיר. אני לא חושב שצריך להרחיב יותר מדי על החומרה עצמה . אפליקציית הניווט הראשונה שרציתי להציג פה היא motionX GPS והיא משמשת אותי גם באופני הכביש שלי וגם באופני השטח שלי.
יש כמה וכמה תוכנות ניווט לאייפון, אך לאחר שניסיתי כמה , החלטתי להשתמש בתוכנה הזו. היא נותנת כמה פיטצ'רים שלא מצאתי בתוכנות אחרות :
- הפעלת האייפוד מהתוכנה עצמה.
- הורדת מפות טופוגרפיות מאתר החברה.
- שיתוף המסלול עם חברים קבועים במייל שגם נותן את כל פרטי הרכיבה וגם מקשר למפות של גוגל עם שרטוט של המסלול.לדוגמא מרכיבה קצרה שעשיתי….לחץ כאן
- שמירת נקודות ניווט
- ועוד כמה דברים.
לתוכנה יש כמה מסכים ואני אמנה רק כמה מהם :
הראשון זה המסך הראשי שממנו מתחילים את תיעוד הרכיבה וגם שם יש את הנתונים הבסיסים של הרכיבה , כמו מהירות, גובה,זמן רכיבה ומרחק.
עם החיצים האדומים למטה ניתן לעבור בין המסך השונים, שנעבור עליהם פה בקצרה:
מסך המצפן….לא נראה שצריך להסביר למה הוא נועד 
מסך המפה…. יש שני מסכים של מפות, האחת היא מפת דרכים שכמובן לא בדיוק נתמכת במדינתנו הקטנה והשני זו מפה טופוגרפית שכל הדרכים וגם קווי גובה מופיעים ויש שמות למקומות אבל באנגלית. אני אישית מצאתי את זה די מספק כי בכל זאת אפשר לראות את המסלול אחרי זה במפות גוגל. בכפתורים השונים שעל המפה עצמה אפשר לשנות את הקירוב במפה ויש כמה פונקציות אפשר לשחק איתן כולל קביעת נקודות ציון לניווט.
מסך הלוג בוק , מאפשר לנו גם להוריד מפות וגם לקבוע מסלולים או לראות מסלולים קודמים ועוד כמה וכמה דברים שעוד לא נכנסתי לעומקם.
והמסך ההכי חשוב כמעט אסור לשכוח, שליטה מלאה באייפוד של המכשיר.
התוכנה הזו מאד נוחה ונותנת הרבה אפשרויות, אני למשל הורדתי את המפה ( ללא עלות נוספת) של כל אזור מרכז ברזולוציה גבוהה, זה ממש כלי שאפשר לנווט איתו.
את האייפון אני מחבר לאופניים שלי בעזרת מתקן של HR שקניתי שיש לו גם אבטחה של המכשיר בעזרת גומיה בזמן שהוא יושב בתושבת.(חשוב לשים לב שכל חלק בערכת התושבת מתומחר בנפרד)
את התושבת עצמה הייתי צריך לחבר בעזרת תוסף קטן לכידון שקניתי בחנות של SCOOT ברח' החשמונאים כי התושבת עצמה לא מתאימה לכידון אובר-סייז.
וככה זה נראה:
מחיר התוכנה ב-APPstore הוא : 2.99 $ …לא נורא לעומת מה שמקבלים.
אפליקציית ניווט – GPS Ride Tracker
אחת הסיבות שרציתי אייפון היא השימוש באפליקציות GPS מגוונות, בין היתצר החלטתי לבחון את האייפון ככלי תיעוד לרכיבות האופניים שלי. הורדתי מספר תוכנות אותן אני אנסה מאוחר יותר ויצאתי לרכב.
עם האפשרויות החדשת בכלל שיש באייפון יותר קל להשתמש בטלפון. בעזרת הכפתור על המיקרופון (לא השתמשתי באוזניות המקוריות) אני יכול לתפעל את המוזיקה ולהפעיל את השליטה הקולית על המכשיר, כך שבקלות יכולתי לחייג לחברה שלי שתדליק את הדוד לקראת בואי מבלי להוציא את הטלפון ומבלי לגעת בו, רק לאמר את המשפט הנכון באנגלית כמובן.
אז עשיתי רכיבה קצרה ועל התוכנה עצמה אני אפרט בפוסט הבא אחרי שאני אתנסה בה עוד קצת , אבל עדיין אני אתן כמה דברים שראיתי עד עכשיו.
GPS RIFE TRACKE היא תוכנה שעולה 99 סנט בלבד ב-APP STORE ומאפשרת לבצע תיעוד מלא של התנועה שלכם, כמובן שהיא צריכה להשאר מופעל כל הזמן. מה שאני עשיתי פשוט הפעלתי מוזיקה ואת התוכנה ונעלתי את המכשיר ומאותו רגע השתמשתי בפקודות הקוליות של האייפון וכך יכולתי להשאיר את התוכנה עובדת.
השימוש בתוכנה הוא מאד פשוט ואין צורך להתעסק עם שום דבר אלא רק ללחוץ על כפתור ה-START והיא מתחילה לתעד, ניתן במהלך הנסיעה גם ללחוץ על נקודות עניין במסלול. לאחר שסיימנו, לחיצה קטנה על SAVE וניתן גם לשלוח לדוא"ל את הקובץ כדי לצפות ברכיבה ב-GOOGLE EARTH.
ניסיון ראשון שלי להשתמש בתוכנת GPS Ride באייפון ניתן לראות ב- Google Earth רק ליחצו על הקישור למטה:
היום האחרון של שנות העשרים….
היום זה היום האחרון שבו אני יכול להגיד שאני בן 20 ומשהו…( עד עכשיו זה היה 29)…..
הייתי בהופעה של רמי ורד, והוא טוען שבגיל 30 כל הגברים מתים ל-10 שנים. ב-10 שנים האלו הם מקימים משפחה בונים קריירה, קונים בית….עד גיל 40 . בגיל 40 הגבר מתעורר מחדש, מגדל קוקו , קונה ג'יפ וקורא לעצמו שייקה.
אז אני לא מת בגיל 30 , משפחה עוד לא הקמתי ולא נראה לי שאני אקנה בית בזמן הקרוב.
ממחר פשוט אני אגיד שאני בן 30 ותו לא. כי זה מה שבעצם אני.
אז תודה ל-30 הראשונות של חיי, הייתן ממש נהדרות. שיהיו לנו לפחות עוד 30 כאלו.
אז נרים כוס יין…..
"רוצה לבוא לפסטיבל יין במצודת עין חמד (איזור י-ם…), יציאה מת"א עוד שעה?"
זה ה-SMS שקיבלתי ממירי בזמן שעשיתי קניות ב-AMPM ( איך בניתי על הסטייק שקניתי באותו רגע). אז כמובן שאי אפשר לוותר על פסטיבל יין למרות שזה נשמע כאירוע למבוגרים. אבל אין מה לעשות אנחנו כבר מבוגרים….
אספתי את מירי, לירי ולירן ויצאנו לדרכנו לכיוון עין חמד. כשהגענו לחניה ראינו כמות עצומה של מכוניות בחנייה והיינו בטוחים שמפוצץ באנשים, ואכן כך היה, אבל לא בפסטיבל היין פשוט הייתה שם גם חתונהבגן אירועים הצמוד. ההפתעה הנחמדה הייתה לגלות שהפסטיבל כולל גם הופעה של דיוויד ברוזה. שילמנו 60 ש"ח בכניסה ונכנסנו שמחים וטובי לב. בכניסה לפסטיבל עצמו שמחנו לגלות שכול אחד מקבל כוס יין גדולה ויפה ( אני קיבלתי בסוף שתי כוסות) . התחלנו להסתובב בין הדוכנים ולשתות יין. עד מהרה נוכחנו לגלות שמאחורי כל יקב יש סיפור של אנשים , כי אלו היו יקבים קטנים באיזור הרי יהודה. בכל דוכן דאגו שנטעם מכל היינות ושנשמע כמה שיותר סיפורים, גם להסתובב עם מירי, לי ולירן זה נחמד כי יחד אנחנו חבורה חיובית שנחמד לאנשים לדבר איתנו. קצת התאכזבנו מהגבינות אבל גם לא ציפינו ליותר מדי את האמת.
ההופעה של דיוויד ברוזה הייתה רגילה, אין לי מה להוסיף על זה, נקודה.
באיזו שהוא שלב מירי ולירי התחילו לגלות סימני שמחה וצחוק ומירי ניסתה בכל כוחה להפיל את אחד הגשרים בפארק בעזרת קפיצות ולירי התחילה לעשות ביצועים משלה לשיר "אבני בי" שנוגן בחתונה כשהיינו בדרך החוצה.
איך אפשר לסיים ערב ( יותר נכון לילה ) באיזור הזה בלי לפרק חומוס באבו גוש, כמובן שלא הלכנו ללבנונית, ולא לאבו שוקרי ולא בגלל שלא רצינו אלא פשוט הם היו סגורים. אז הלכנו למסעדה אחרת ליד ואכלנו אחלה חומוס באמצע הלילה. ועם שתי בנות שיכורות זו בהחלט חוויה מרעננת.
long story short , זה לא רע להזדקן… ככה אפשר ללכת לפסטיבל יין מעניין.
צפצופי בוקר
לאחרונה, לאחר שקיבלתי רכב, גיליתי תרבות שלמה של דיבור בעזרת ציפצופים. כל עוד נסעתי על הטוסטוס לא בדיוק הפריע לי מה הרכבים מסביב אומרים, "ציפצפתי עליהם". אני אתחיל מדוגמא קטנה, כמדי בוקר אני יוצא לכיוון העבודה עם הרכב וכמו בכל טיפוסי באיזור גוש דן, אורכם הכולל של כל הרכבים שחונים ברחוב ארוכה יותר מאשר האורך הפיזי האמיתי של הרחוב. הסיטואציה הזו גורמת כמובן לזה שרכב אחד או שניים יבלטו לתוך הצמתים ( יש כאלו שרואים זאת כלגיטימי לחסום רחוב באמצע הלילה). אז בכל הסיטואציה הזו באתי לפנות ימינה בצומת כמו המדוברת לעיל וכיוון שהצומת הוסתרה לי לא ראיתי רכב שמגיע עד לרגע שהוא הגיע. נראה כי אני אמשיך מכאן לסיפור של תאונה, אך לא כל הדבר, לא תאונה ולא נעליים. הרכב שהגיח מבחינתי בפתאומיות הספיק לעצור וגם אני עם רכבי הספקתי לעצור. כמובן שלכל עם ישראל מוכרת תנועת היד של מעין חצי שלום חצי הצדעה עם כיווץ קל של הפנים שבעצם נועדו להגיד :"סליחה, צודק לא שמתי לב". הנטייה שלי כאדם שאם מישהו לא עושה משהו במכוון אז מסמנים לו בחזרה שקיבלתי את ההתנצלות. אך לא כך היה הדבר במקרה הזה……
במקרה הזה אותה נהגת ברכב פשוט החליטה לצפצף ולרדוף אחרי לאורך שלושה רחובות ולצפצף….ולצפצף , וכבר הזכרתי שבו הייתה שעת בוקר. ולי יש רק שאלה אחת….למה לצפצף כל כך הרבה?
תמיד אומרים בבדיחות שהאור הכתום ברמזור פירושו "צפצף!", ואת זה אני עוד מוכן לקבל איך שהוא. צפצוף שלמטרת הצקה או כדי להראות שאתה לא בסדר ושכל השכונה תדע על זה הוא מיותר לחלוטין.
עוד מקרה מעצבן שניתקלתי בו שלא דוקא היה בבוקר אלא בלילה, נסעתי על הטוסטוס יחד עם מירי לכיוון הצ'ירס ( אלא מה?). בפנייה שמאלה מארלוזורוב לדיזינגוף קיבלתי במתנה סידרת ציפצופים כי לא התחלתי ליסוע איך שהאור האדום התחלף לכתום, שזה ממש לא בסדר מצידי. מירי נקטה בצעד מאד חביב ולא אגריסיבי והסתובבה אחורה ואמרה לאותו נהג :" אל תצפצף", מאותו רגע ועד לפינת בן גוריון- דיזינגוף נרדפנו ע"י הנהג הזה. לאורך כל הדרך הזו הוא חתך אותנו, ציפצף לנו צעק עלינו בלם לפנינו וכל זה בעצבים כי מירי ביקשה ממנו לא לצפצף. מה לעזאזל קורה על הכבישים שלנו…???
יש לי עוד עשרות דוגמאות וחבל שכך, אם כל אחד היה פשוט נושם נשימה קטנה לפני הצפצוף, הכל היה הרבה יותר נחמד. כי אולי, ואולי אני קצת אופטימי, אולי נוכל לשמוע במקום ציפצופי בוקר, ציוצי בוקר.
על פרטיות שמעתם..???
אני יושב לי בבית קפה, עם הלפטופ גולש להנאתי וכותב לי דברים בבלוג או מתכתב בפייסבוק או במסנג'ר. אני נוהג לשבת בדיזי שם יש ספה שמיועדת לגג אבל גג 3 אנשים שלא קשורים אחד לשני, יש גם שלושה שולחנות. עם קצת רצון אפשר שבאחד השולחנות ישבו זוג. אבל מה בעצם קורה… הרי ישראלי טוב לא יוותר על האפשרות לשבת על ספה נוחה ומפנקת ( היא באמת נוחה) אז פשוט מתיישבים לך באמצע החיים. עכשיו אין לי בעיה עם זה שיושבים סביבי ושיש מרחק של בן אדם אחד ביני לבין שאר היושבים…..אבל זה נראה שרק לי זה משנה. אין פעם שאני יושב כאן ואיזה אדיוט בטוח שהוא יכול לשבת איתי, במקרה הטוב זה רק הוא אבל בדרך כלל זה עם ילדים או כלב בגודל של סוס פוני.
אפילו פעם אחת לא שאלו אותי אם זה מפריע שהילד מרייר לי על התיק, או שהוא תופס לי את הרגל כי הוא חושב שאני חבר של אבא שלו. או שהכלב יושב לי מתחת לשולחן כי אני נורא אוהב כלב שמריח נהדר ולעיתים קצת רטוב מהשלולית בחוץ. מה עובר לאותם אנשים בראש, איפה המודעות החברתית שלהם? מילא היו שואלים או מבקשים סליחה, אבל זה לא מזיז להם. במקרה אחד אפילו אחד מהם הציץ לי למחשב והתחיל לשאול אותי על מה שאני כותב….מה נסגר איתך בן אדם?
למה אני עצבני על זה עכשיו? כי גם עכשיו אני יושב בדיזי התיישב בשולחן לידי בספה בחור אחד, עד כאן אין שום בעיה. אבל אחרי כמה דקות מצטרף אליו חבר, שמתיישב כמעט עלי, מסובב את הגב לפרצוץ שלי ,חושף את כישוריו כשרברב ולאט לאט בעצם מתקדם לכיוון שלי כדי שאני אזוז.
עכשיו אני משתדל להיות בחור סובלני, ואני לא מעיר כלום כי אני יודע שאני לא אצליח לשמור על טונים רגועים. אז לעיתים אני פשוט זז שולחן אחד הצידה ולעיתים אני פשוט שותק ומחכה שילכו. אבל אם מישהו שקורא שורות אלה הוא אחד מאותם אנשים, בבקשה….תשימו לב לאותם אנשים שבאים לבית קפה בשביל לעבוד, ללמוד או סתם להיות קצת לבד.
תודה
אוגר מבסוט
הפעם זה לא משהו מיוחד , אלא רק תמונה ממש מעולה שחברה טובה שלי, קרן צילמה…..תהנו
