אני יושב לי בבית קפה, עם הלפטופ גולש להנאתי וכותב לי דברים בבלוג או מתכתב בפייסבוק או במסנג'ר. אני נוהג לשבת בדיזי שם יש ספה שמיועדת לגג אבל גג 3 אנשים שלא קשורים אחד לשני, יש גם שלושה שולחנות. עם קצת רצון אפשר שבאחד השולחנות ישבו זוג. אבל מה בעצם קורה… הרי ישראלי טוב לא יוותר על האפשרות לשבת על ספה נוחה ומפנקת ( היא באמת נוחה) אז פשוט מתיישבים לך באמצע החיים. עכשיו אין לי בעיה עם זה שיושבים סביבי ושיש מרחק של בן אדם אחד ביני לבין שאר היושבים…..אבל זה נראה שרק לי זה משנה. אין פעם שאני יושב כאן ואיזה אדיוט בטוח שהוא יכול לשבת איתי, במקרה הטוב זה רק הוא אבל בדרך כלל זה עם ילדים או כלב בגודל של סוס פוני.

אפילו פעם אחת לא שאלו אותי אם זה מפריע שהילד מרייר לי על התיק, או שהוא תופס לי את הרגל כי הוא חושב שאני חבר של אבא שלו. או שהכלב יושב לי מתחת לשולחן כי אני נורא אוהב כלב שמריח נהדר ולעיתים קצת רטוב מהשלולית בחוץ. מה עובר לאותם אנשים בראש, איפה המודעות החברתית שלהם? מילא היו שואלים או מבקשים סליחה, אבל זה לא מזיז להם. במקרה אחד אפילו אחד מהם הציץ לי למחשב והתחיל לשאול אותי על מה שאני כותב….מה נסגר איתך בן אדם?

למה אני עצבני על זה עכשיו? כי גם עכשיו אני יושב בדיזי התיישב בשולחן לידי בספה בחור אחד, עד כאן אין שום בעיה. אבל אחרי כמה דקות מצטרף אליו חבר, שמתיישב כמעט עלי, מסובב את הגב לפרצוץ שלי ,חושף את כישוריו כשרברב ולאט לאט בעצם מתקדם לכיוון שלי כדי שאני אזוז.

עכשיו אני משתדל להיות בחור סובלני, ואני לא מעיר כלום כי אני יודע שאני לא אצליח לשמור על טונים רגועים. אז לעיתים אני פשוט זז שולחן אחד הצידה ולעיתים אני פשוט שותק ומחכה שילכו. אבל אם מישהו שקורא שורות אלה הוא אחד מאותם אנשים, בבקשה….תשימו לב לאותם אנשים שבאים לבית קפה בשביל לעבוד, ללמוד או סתם להיות קצת לבד.

תודה